גיל הנערות

תשובה:

מכיוון שאתה עצמך מרבה לתאר את הבעייתיות שבקשר עם בנות וכדומה, קצת קשה ל"ענות" על השאלה עצמה ישירות, מכיוון שאת התשובות אתה יודע.
מצד שני בהחלט קל להבין את מה שאתה אומר ואת התחושה, אני זוכר שגם לי היו תחושות כאלו כאשר נכנסתי לעולמה של תורה, אמנם בתחומים אחרים ופחות בתחום של "בנות", אלא יותר בתחום של לימודים גבוהיים (הייתי אמור להיות באיזו תוכנית סופר יוקרתית של הצבא וללמוד תואר לפני גיל 18 וויתרתי על זה) ובתחומים אחרים, כמו מחשבים וכדומה...
הקב קוק מתאר מעט את התחושות שלך, ומסביר שהן נובעות מפחד גדול של הנשמה מההתקדמות הרוחנית, הוא קורא לזה "ניתוקים בנפש", כי הגוף הוא מאוד מעשי, מחפש קישורים לעולם המעשה ולתענוגים שלו, וכאשר פונים לכיוון רוחני עליון יש תחושות של ניתוק, שהן אמנם ניתוק מהרע, אבל ניתוק שגורם כאב לנפש...
מה שצריך זה לעבוד על עצמך, לשכנע את עצמך שוב ושוב בנחיצות של המהלך, בחשיבות שלו וברווח הגדול שיש לך ממנו. בשכל, פשוט לעבוד שכלית על התחושות... אחר כך, אחרי תקופה, זה ישתנה להיות גם משהו נפשי, אולם השלב הראשון הוא ההבנה. 
אני סבור שיש גם מקום לנתק מעט את הקשרים הללו, לא לוותר על החברים (למרות שאצלי זה מה שקרה בסוף), אבל לא חייבים לצאת לכל היציאות הללו שמקשות עליך ושאין בהן תוכן אמיתי. לאט לאט לא להיות חלק מזה גם מבחינה נפשית וערכית. זה תהליך, אבל זה תהליך שחייבים לעבור. פעם ליוויתי בישיבה בחור שלא הצליח, הוא נכנס לישיבה, התחיל ללמוד ברצינות, הפך לחלק מהנוף בישיבה, אבל לא וויתר על החברה... אחרי זמן ארוך של חיים כפולים כאלה הוא ויתר על הישיבה ועזב והיום הוא חי במקום אחר לגמרי.
צריך להבין שבימינו, אולי בניגוד ללפני עשר שנים, כבר אין מקום לחיים כפולים כאלה, זה פשוט לא אפשרי, החיים בחוץ כל כך טמאים, כל כך פרוצים, כל כך מושחתים חברתית שאין מקום לשני הצדדים בנפשו של אדם... ולכן הניתוק הוא שכלי ולא רק רגשי. בסופו של דבר כל אחד מהחברים שלך יבחר לאן הוא רוצה ללכת וכל מי שיבחר ללכת לטוב יצטרך לעשות את אותו ויותר שאתה צריך לעשות עכשיו. תחשוב כל הזמן על מה אתה צרוויח, על הישרות הפנימית ותעבוד על השכל ואני בטוח שאחרי זמן לא רב תרגיש את זה גם הפועל בחיים המעשיים.